בחודש מרץ 2026, צה"ל פתח במערכה אווירית נרחבת שכללה תקיפת מאות יעדים בלבנון ויותר מ-600 יעדים באיראן במקביל. בכירי הצבא מבהירים כי כל האפשרויות, כולל תמרון קרקעי בלבנון, מונחות על השולחן.
החודש האחרון סימן נקודת מפנה דרמטית במערכה הצפונית והאזורית. לפי דיווח של ערוץ קול החדשות ב 🆃🅴🅻🅴🅶🆁🅰️🅼🔴, המזוהה עם קו פרו-ישראלי מובהק, דובר צה"ל אישר כי חיל האוויר תקף יותר מ-600 יעדים באיראן, במקביל לפעילות ענפה בלבנון. בערוץ זירת החדשות צוין כי מאות כלי טיס תקפו במקביל, תוך פגיעה במפקדים הבכירים שעוד נותרו בארגון הטרור.
בזירה הלבנונית, צה"ל מיקד את מאמציו בפגיעה במרכזי הכובד של חיזבאללה. ערוץ חדשות מהשטח בטלגרם דיווח על השלמת גל תקיפות בביירות שכוון נגד מטה המודיעין של חיזבאללה ומתקני התעמולה שלו, וכן על השמדת נכסים של אגודת "אלקרצ' אלחסן" המשמשת כזרוע הפיננסית של הארגון.
מסר אחיד ותקיף הועבר על ידי שורת בכירים. תא"ל אפי דפרין, המשמש כדובר צה"ל, צוטט בהרחבה במספר ערוצים, ביניהם דפנה ליאל ו-ניצן שפירא בטלגרם, כשהוא מבהיר כי "חיזבאללה בחר לפתוח במערכה, הוא ישלם על כך מחיר כבד". באשר לאפשרות של כניסה קרקעית, הבהיר הדובר כי "כל האפשרויות על השולחן". הפרשן הצבאי ד"ר אמיר בוחבוט העלה את השאלה המרכזית האם צה"ל יסתפק בתקיפות אוויריות או שיעבור לתמרון קרקעי כדי לנגוס בשטח דרום לבנון.
הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, התייחס לקשר הישיר בין הזירות השונות. בפרסום של צה״ל - הערוץ הרשמי הובאה הצהרתו מפיקוד העורף, בה כינה את חיזבאללה "זרוע קיצונית של התמנון האיראני". המתיחות האזורית מול איראן זכתה להתייחסות גם במפרץ: העיתונאי צבי יחזקאלי שיתף ציטוט של דובר משרד החוץ הקטארי לרשת CNN, לפיו "איראן צריכה לשלם מחיר על המתקפות הבוטות שלה".
למרות הפעילות ההתקפית העצימה, בקרב הציבור בישראל נשמעים קולות הדורשים הכרעה ברורה יותר ופעולה יבשתית משמעותית. בקבוצת חדשות ישראל - צאט תגובות, גולשים הביעו תסכול מהסתמכות יתר על תקיפות מרחוק, כאשר אחד המגיבים טען: "הוא ישלם מחיר כבד אבל שוב פעם אתם לא תכריעו ושוב פעם לא נכבוש עד לנהר הליטני".
The source messages describe a massive multi-front escalation where the IDF claims to have struck over 600 targets in Iran simultaneously with major strikes in Lebanon. Brig. Gen. Efi Defrin is heavily cited as the IDF Spokesperson. The narrative includes rare regional criticism of Iran by Qatar, alongside domestic pressure within Israel (evidenced in the chats) for a decisive ground maneuver up to the Litani river.