במהלך פברואר 2026 מעבר רפיח נפתח חלקית, ואפשר חזרה הדרגתית של פלסטינים, רובם חולים ומטופלים, לרצועת עזה תחת בידוק ביטחוני מחמיר.
לאחר סגירה ממושכת מאז מאי 2024, חודשה במהלך חודש פברואר 2026 תנועת פלסטינים השבים לרצועת עזה דרך מעבר רפיח. وكالة الأناضول, סוכנות הידיעות הממלכתית הטורקית, דיווחה כי המעבר נפתח בשני הכיוונים אך פעל תחת הגבלות ישראליות מחמירות ובהיקף מצומצם. לפי הדיווח, כ-80,000 פלסטינים נרשמו לחזרה לעזה, אך בפועל המספרים היו נמוכים משמעותית מהצפי המקורי, שעמד על כ-50 איש ביום.
תהליך החזרה התבצע במספר רב של "פעימות", שהגיעו במהלך החודש לפחות עד לפעימה ה-21. דיווחים של רשת قناة الجزيرة הקטארית ציינו כי האוטובוסים שנכנסו ממצרים נשאו מספרים קטנים של נוסעים, שנעו לרוב בין 12 ל-48 בני אדם בכל קבוצה. רוב השבים, שכללו חולים שסיימו את טיפולם הרפואי במצרים לצד נשים וילדים, הועברו ישירות אל המתחם הרפואי נאצר בעיר ח'אן יונס בדרום הרצועה, שם התקבלו על ידי בני משפחותיהם. ערוץ קناة فلسطين اليوم (המזוהה לעיתים קרובות עם הג'יהאד האסלאמי), ציין כי מתוך 1,600 נוסעים שתוכננו לעבור, הצליחו לעבור 397 נוסעים בלבד במהלך 8 ימים בשל העיכובים והמגבלות.
חרף סצנות האיחוד המרגשות שתועדו בכלי התקשורת השונים, מקורות פלסטיניים הדגישו את הקשיים הכרוכים במסע חזרה הביתה. ערוצים מקומיים כגון أخبار القدس من القسطل גינו את התנהלות המעבר וכינו אותו "דרך של השפלה למגורשים ולשבים", תוך ציון חקירות ועיכובים מצד כוחות הביטחון הישראליים. בנוסף לאתגרים החיצוניים, רשת التلفزيون العربي דיווחה על תקריות ביטחוניות פנימיות בתוך הרצועה, בהן חמושים רעולי פנים עצרו חלק מהשבים במחסום שהוצב במרחק של כ-500 מטרים בלבד ממעבר רפיח.
מוטיב מרכזי בסיקור לאורך החודש היה הדגשת ההתנגדות לעקירת האוכלוסייה. כלי תקשורת פאן-ערביים ובינלאומיים, כולל הערוץ בערבית של התקשורת הממלכתית הרוסית سبوتنيك عربي, הפיצו בהרחבה סרטונים של נוסעים באוטובוסים הקוראים "אף אחד לא יוצא מחוץ לעזה.. לא לעקירה" ("ولا واحد يطلع برأ غزة .. لا للتهجير"). קריאות אלו אומצו והובלטו בערוצים המזוהים עם הפלגים הפלסטיניים כהוכחה לדבקות התושבים באדמתם ולנכונותם לחזור לבתיהם, על אף מצב הלחימה וההרס הנרחב בתוך הרצועה.
The source material consists almost entirely of Palestinian, pan-Arab (Al Jazeera, Alaraby), and Russian state media (Sputnik). The reporting is highly repetitive, focusing extensively on the piecemeal, emotional return of specific batches (e.g., 4th batch, 15th batch) of Palestinians. A strong anti-displacement and anti-Israel bias is evident across the vast majority of these channels. I explicitly noted the affiliations of Al Jazeera, Anadolu, Sputnik, and Palestine Today to contextualize the tone of the reports and their framing of the events. The internal incident involving masked armed men was only mentioned by Alaraby TV, offering a rare glimpse into the internal security situation near the crossing, which I included for balance.