סבב שיחות עקיפות בין ארה"ב לאיראן נערך בז'נבה בתיווך עומאן. בעוד המתווכים הערבים משדרים אופטימיות, בישראל ובארה"ב מביעים ספקנות רבה.
הדיפלומטיה תחת אש
לצד ההסלמה הצבאית, התקיימו החודש בז'נבה שיחות גרעין עקיפות בין ארה"ב לאיראן, בתיווך שר החוץ של עומאן. מקורות בערבית דיווחו כי שר החוץ העומאני ושר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, שידרו אופטימיות, והכריזו על "התקדמות משמעותית" והחלפת "רעיונות יצירתיים". עם זאת, התקשורת הערבית הבליטה את העמדה האיראנית הנוקשה: סירוב מוחלט לדון בתוכנית הטילים הבליסטיים או בהשפעתה האזורית של טהראן.
מקורות בפרסית הדגישו את הפערים העצומים: וושינגטון הציבה דרישות "מוגזמות" לפירוק מוחלט של מתקני גרעין מרכזיים (כמו פורדו ונתנז) ללא סעיפי פקיעה (Sunset clauses), בעוד איראן מתבצרת בזכותה להעשיר אורניום. בסופו של דבר, השיחות הסתיימו ללא הסכם כולל, אך עם סיכום על המשך דיונים טכניים בווינה.
ספקנות ישראלית מובהקת
במקורות בעברית, המשא ומתן סוקר בספקנות רבה ולעיתים בזלזול. פרשנים וכתבים ישראלים תיארו את השיחות כ"בלוף" וכניסיון איראני למשוך זמן בזמן שהיא מעשירה אורניום במתקנים תת-קרקעיים. הציטוט של שר החוץ העומאני על התקדמות פורש בישראל כהוכחה לכך ש"כצפוי לא קרה כלום במו"מ". ממשל טראמפ הוצג במקורות העבריים והערביים כמי שמנהל דיפלומטיה תחת אולטימטום של איום צבאי ישיר.
Notes
Arabic and Farsi sources focus on the diplomatic mechanics, the Omani mediation, and Iran's firm red lines regarding missiles. Hebrew sources dismiss the talks entirely as an Iranian delay tactic and emphasize the overarching US military threat.