בסיום שנת 2025 השכר הממוצע ברוסיה הגיע ל-100,400 רובל, בעוד השכר החציוני עמד על 73 אלף. במקביל, נחשף כי מנהלי קרנות פנסיה זכו בחודש דצמבר לבונוסים שהקפיצו את שכרם ליותר מ-3.3 מיליון רובל, חרף ביצועים חלשים.
על פי נתונים סטטיסטיים שפורסמו לאחרונה ברוסיה, השכר הממוצע במשק המקומי חצה ציון דרך סמלי בסיום שנת 2025. הערוץ הפרו-ממשלתי Readovka דיווח כי השכר הממוצע הגיע ל-100,400 רובל לחודש, בהשוואה ל-88,000 רובל בשנת 2024. השכר החציוני ב-2025 עמד על 73,000 רובל, עלייה משמעותית מ-52,000 רובל ב-2023.
האנליסט קיריל קונונוב מחברת "BKS עולם ההשקעות", שצוטט בסוכנות הידיעות RIA Novosti והובא בערוץ החדשות Раньше всех. Ну почти., ציין כי מאז שנת 2000 השכר הממוצע צומח בשיעור שנתי של כ-18%, ולא הייתה שנה שבה נרשמה ירידה בשכר הנומינלי. קונונוב מעריך כי מעתה והלאה השכר הממוצע ברוסיה יישאר תמיד מעל רף ה-100 אלף רובל. במקביל, הערוץ העירוני Москва 24 הוסיף כי בחודש דצמבר 2025 לבדו, השכר הממוצע במדינה קפץ ל-139,727 רובל, על פי נתוני המערכת הסטטיסטית הלאומית (EMISS).
השיאנים: מנהלי קרנות הפנסיה הלא-ממשלתיותלצד העלייה בשכר הממוצע, נתונים חדשים מצביעים על פערי שכר עצומים במגזר הפיננסי. ערוץ הכלכלה Баррель черной икры ציין כי השכר הגבוה ביותר ברוסיה לפי תחומי עיסוק שמור למומחים בניהול עתודות של קרנות פנסיה לא-ממשלתיות (NPF) – שכר ממוצע של 745 אלף רובל בחודש. בחודש דצמבר, בזכות בונוסים שנתיים, קפץ השכר הממוצע של עובדים אלו ליותר מ-3.3 מיליון רובל.
נתונים אלו ספגו ביקורת חריפה. הערוץ הפיננסי הביקורתי Банкста תקף את התגמול המופרז וטען כי למרות השכר העתק, מנהלי הקרנות הללו כמעט ואינם מייצרים רווחים עבור לקוחותיהם. על פי נתוני הבנק המרכזי של רוסיה, התשואה הממוצעת של קרנות אלו בטווח של 5 שנים קרובה לשיעור האינפלציה בלבד, והן מפגרות מאחורי כל סוגי קרנות הנאמנות האחרות בשוק.
העלייה בשכר הנומינלי מתרחשת על רקע כלכלי מורכב מבית, הכולל משבר הפוקד את העסקים הקטנים, נטלי מס חדשים ועלייה במחירי הנדל"ן המשפיעים על כוח הקנייה הריאלי של הציבור הרוסי.
Several channels (hohloduhota, economylive, bbbreaking) aggregated the exact same quote from RIA Novosti / analyst Kirill Kononov verbatim, demonstrating synchronized distribution of state-backed economic statistics. The contrast provided by financial channels regarding the non-state pension funds (NPF) adds a layer of domestic economic critique regarding wealth distribution and performance versus compensation.